החלטה בתיק ב"ש 90075/05

זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטים כאשר בד בבד הוגש כנגדו כתב אישום ב- פח 1004/05 (מחוזי-ת"א) נשוא ארבעה אישומים המייחסים לו ביצוע עבירות של: מעשי אינוס, מעשה סדום, מעשים מגוני, איומים ותקיפת בת זוג.

1. עפ"י המפורט בעובדות כתב האישום, המשיב הטיל אימה  על המתלוננת, בת זוגו דאז, כך שהיה מבצע בה מעשי מין בניגוד לרצונה, ע"י החדרת איבר מינו ואצבעותיו לפי טבעתה, משיכת שדיה לצורך גירוי תוך שהיה גורם לה שתפי דם, קיים איתה יחסי מין בניגוד לרצונה ובכוח (אישום ראשון).  המשיב תקף את המתלוננת לאחר שסירבה לדרישותיו בין אם כדי לקיים עמו יחסי מין ובין אם אחרת, ואיים עליה שלא לצאת את הבית ו/או להתלונן במשטרה שאם כן הוא ירצח אותה ויפגע בילדותיה (אישום שני ושלישי). המשיב לא חדל מאיומיו גם לאחר שהמתלוננת עזבה את הבית והתגוררה עם אחותה כך שהיה מתקשר אליה ומאיים שאם לא תחזור יפגע בה (אישום רביעי).

2.       הטיעונים בבקשה

ב"כ המדינה , עו"ד ענוז, ציינה בטיעוניה כי במשך 30 שנה המשיב הטיל אימה על אשתו, תוך ניצול העובדה שהיא חלשת אופי במידה מסויימת - לא היתה מסוגלת להתלונן.

במקרה נשוא בקשה זו הוכיח המשיב כי לא בוחל באיומים כלפי המתלוננת, והראיה היא באישום הרביעי, כאשר מתואר כיצד איים על אשתו לאחר שפתחה את פיה בבית משפט לענייני משפחה.

כמו כן, באישום השני, לאחר האירוע בו תקף את אשתו לעיניי שתי בנותיו, איים עליהן, על אשתו ושתי בנותיו, כי אם תתלוננה במשטרה או בכל מקום אחר הוא יפגע בהן.

ב"כ המשיב טען אודות מצבו הרפואי, אך ברור כי מצבו זה לא מנע ממנו קיום יחסי מין 4-5 פעמים ביום, כפייה באכזריות, ביצוע מעשים תוך נטילת תרופות להגברת האון, משכך אין במצבו זה כדי להצדיק שחרורו.

לעניין עילת המעצר, מתקיימות שתי עילות מעצר, מתקיימת גם חזקת מסוכנות נוכח העובדה שמדובר באלימות שנמשכה שנים, כפיית יחסי מין, שימוש בכוח, איומים, גם המעשים ביצעו תוך אכזריות, כמו כן קיים חשש מובנה בעבירות מסוג זה ששחרורו של המשיב יביא להשפעה על המתלוננת, על הבנות שלו, על עדים אחרים ש כולם מאותה משפחה.

עוד הוסיף ב"כ המדינה, כי המבקשת מתנגדת לכל שחרור לחלופה, שכן היא לא תשיג את מטרת המעצר, כל חלופת מעצר למעשה עדיין תשתקף מסוכנות מהמשיב  והוא ינסה להשפיע על העדים, שהם בני משפחתו.

ב"כ המשיב, עו"ד חבקוק, ציין בראשית טיעוניו, כי המשיב מוחזק במעצר נכון ליום דיון זה שלא כדין, כאשר כב' השופטת אהד האריכה את המעצר ליום 17/2/05 בניגוד לסעיף 16 לחסד"פ כאשר הדיון בעניינו היה אמור להיות עוד ביום 6.2.05, משכך המשיב היה עצור עד לדיון זה באופן לא חוקי.

הוסיף לציין, כי כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים מבוססים על גרסתה הבלעדית והיחידה של המתלוננת, ואל מול גרסה זו ישנה גרסתו של המשיב, לכן אין תשתית ראייתית לעובדות כתב האישום.

המתלוננת והנאשם נשואים כ-32 שנים ויש להם 5 ילדים וחיו ביחד עד ליום 4/10/04, כאשר למתלוננת ישנם כמה מניעים להפללת המשיב:

1. המשיב הפסיק לעבוד בשנתיים האחרונות ויושב בבית. 

2. חלה בסכרת ולקה בלחץ דם גבוה.

3. אין-אונות - כאן התחילו הבעיות שלו.

מה שעוד יכול להשפוך אור על הפרשיה היא העובדה כי בין המשיב למתלוננת נחתם הסכם גירושין ביום 6/12/04 אך המשיב שלח הודעה על ביטול הגירושין ביום 26/12/04 ולפי נספח ז/1 ציין מדוע הוא ביטל את הסכם הגירושין - אחיה של המתלוננת איים עליו כי אם לא יחתום על הסכם הגירושין יכנס ל-15 שנות מאסר על אונס. המשיב התייעץ עם עו"ד ונאמר לו כי הוא קופח בהסכם (יש תצהיר שלו נז/2) לכן הוא הגיש את הביטול.

ב"כ המשיב ביקש לשחרר את מרשו למעצר בית. המשיב איש קבע 22 שנים, עבד בחברת בניין 9 שנים, אדם לא בריא לחלוטין, לא חי עם המתלוננת ולא יצר איתה קשר ואף לא עם הילדים. 

3.       דיון בבקשה

כאמור עפ"י חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו - 1966 (להלן:"חוק המעצרים") ביהמ"ש מוסמך להורות על מעצרו של הנאשם עד תום בירור דינו, כאשר התנאי להפעלת סמכות זו תלוי בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית הקושרת את הנאשם לביצוע המעשים המיוחסים לו כפי שאלה באו לידי ביטוי בכתב האישום.

א.         התנאי הראשון על מנת להורות על מעצרו של המשיב , וכפי שכבר ציינתי זאת, הוא קיומן של ראיות לכאורה כפי שזה נקבע בפרשת זאדה בבש"פ 8087/95, פ"ד נ'(2) 133, ע"י כב' השופט ברק, וזאת כלדקמן:

" השאלה אינה אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח 'לכאורה' את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. המבחן הינו אם בחומר החקירה שבידי התביעה מצוי פוטנציאל ראייתי אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש במשפט פלילי"